<h1>רבינו ירוחם נט"ו אות י"ג</h1>
<h2>דף יד.</h2>
אין זה מהחבור. מצאתי נסחא ספרדית בענין מליחת הבשר בהך מילתא דאמרינן במנחות מאי תבונהו אמר רב אסי יכול יתן בו טעם כבינה ת"ל תמלח, כיצד הוא עושה מביא את האבר ונותן עליו מלח והופכו ונותן עליו ומעלהו אמר אביי וכן לצלי, ובנסחי דידן איכא וכן לקדרה, ולנסחא ספרדית צלי נמי בעי מליחה, מי' לא בעי הדחה ולא בעי שהייה אלא מולחו וצולהו מיד עם מלחו, שכן היה עושה בשעת הקטרת אימורי' דקאמ' רב אסי יכול יתן בו טעם כבינה כלומר שישהא במליחת האימורין עד שיקבל הבשר טעם המלח ויהא מוטעם כבינה שנותנת טעם באדם ת"ל תמלח מכל מקום אלא מולחו ומעלהו מיד עם מלחו ועלה אמר אביי וכן לצלי. ולנסחי דידן הא דאמר אביי וכן לקדר', אמולחו והופכו וחוזר ומולחו קאי כלומר שכן צריך למולחו משני צדדין לקדרה אבל לשאר ענינים לא השוה לו מליחת בשר לקדר' שהרי זה אינו צריך שהייה וזה צריך שהייה זה אינו צריך הדחה ממלחו אלא שצריך להעלותו עם מלחו וזה אינו ראוי לבשל עם מלחו עד שידיחנו. ומתוך ב' הנסחאו' הללו נקטי' לחומרא דלצלי נמי בעי מליחה, ולא מליחה יתירתא אלא מליחת משהו משני צדדין כדעבדי באמורין דאמרינן התם במנחות גבי דם מהו דתימא מישדא משהו למצוה בעלמא קמ"ל דדם לא בעי מליחה כלל, אלמא מליחת אימורין מליחת משהו הויא ולצלי נמי מליחת משהו סגיא ולאלתר צולהו בלא הדחה. ומסתברא כי האי נסחא, (קאי) [דאי] לקדרה כדאיתא בנסחי דידן מאי וכן, ועוד דלקדרה הא אשמעינן שמואל במסכ' חולין [קי"ג ע"א] אין הבשר יוצא מידי דמו אלא אם כן מולחו יפה יפה ומדיחו יפה יפה, ומההיא מילתא שמעינן חומרא דמליחה טפי מהניך וכן נראה לי ע"כ.
<h2>דף פט:</h2>
גיד הנשה נוהג בארץ ובחוצה לארץ בזמן שבית המקדש קיים ובזמן שאינו קיים בבהמה ובחיה בירך ימין ובירך שמאל.
הטבחי' נאמני' על הגיד לנקרו כך פשוט.
<h2>דף צב:</h2>
ואינו נוהג בעוף לפי שאין לו כף כלומר שאין הבשר שעל הקולית שלו עגו' כמו בבהמה. ואם נמצא בשר עגול בעוף על הקולית כמו בבהמה או בבהמה שאינו עגול כמו עוף כל זה אסור שעלתה בתיקו כך פשוט.
חלבו של גיד הנשה אסור מדרבנן ונוטל כלו כי ישראל קדושי' נהגו בו איסור וצריך לחטט אחריו מדרבנן, מן התורה אינו אסור אלא שעל הכף פשוט.
<h2>דף צג.</h2>
קרום שעל ביצי הזכר אסורים משום דם וצריך להסירו פשוט. ועוד פשוט אם חתך הקרום ומלחו מותר לקדרה. ואם הוא לצלי דינו כמזרקי הדם שכתבתי [אות כ"ה] בהדחת הבשר ובדין הדם שלפי רוב הפוסקים אין צריך חתיכה.
<h2>דף צג:</h2>
ביעי חשילת' פי' ביצי זכר המעורין ותלויין בכיסן מותרים ובני בבל נהגו בהן איסור, ואנו נגררין אחר בני בבל ואסורים לנו.
ביצים שבבהמה קטנה כגון של גדי עד ל' יום מותרים בלא קליפת הקרום שעליו מכאן ואילך אם יש בהן חוטין אדומים בידוע שמזריעין וצריכין קליפ' ואם לאו מותרין בלא קליפה כך פשוט.
שני גידין הם ואסורים פנימי הסמוך לעצם הירך וחיצון הסמוך לבשר, וחייבין על הפנימי ולא על החיצון פשוט.
גיד הנשה כתב הרמב"ם שמותר בהנאה. וחכמי לוניל השיבו עליו וכתבו שאסור וכן כתב ה"ר יונה שאסור וכן נוהגין בכמה מקומות שאין מאכילין אותו אפילו לחתול. וכמה פסקנים הסכימו כמו הרמב"ם וכן הרא"ש ובאשכנז נהגו בו התר.
<h2>דף צו:</h2>
ירך שנתבשל בה גיד הנשה פי' עם שומנו בנותן טעם, ומשערינן כך כמו אם היה הגיד בשר ובשר הירך לפתות אם היה כ"כ בשר נותן בכ"כ לפתות אסור ואם לאו מותר, פי' וזהו בס'. ודוקא נתבשל שמפעפע בכלו אבל אם נצלה ב(מ)ו גיד קולף ואוכל עד שמגיע לגיד כך פשוט. י"מ אם נצלה בו הגיד לאו דוק' קולף, אלא אוכל ירך ומניח הגיד ומניח עמו כדי נטילה שהוא יותר מכדי קליפה כלומר שמניח סמוך לגיד כעובי אצבע מן הבשר שהוא אסו', וזה בצלי אבל ירך שנמלחה עם הגיד ואמרי' מליח כרותח כאש' אכתו' פי' לאו כרותח דמבושל אלא כרותח דצלי ולא בעי כדי נטילה אלא כדי קליפה דצרי' לקלוף, וכן כתב הרמב"ן והרא"ש. וי"מ שפירשו כי גם כשנצלה הירך עם הגיד לא בעי אלא כדי קליפה סמוך לשומן הגיד דשמנו של גיד אינו כ"כ מפעפע דשומן כחוש הוא. וריב"ם כת' דשומן הגיד אינו מפעפע יותר מן הגיד. ורש"י ורי"ף כתבו דלא מפעפע כ"כ כמו שאר חלב כמו שכתבתי ולפיכך די בקליפה או בנטילה כמו שכתבתי. ואף על גב דאמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה, לא אמרינן כיון שאוסר כדי קליפה או נטילה אותה קליפה או נטילה נעשית נבלה וחוזרת ואוסרת קליפה שאצלה וכן כל קליפה וקליפה, דלא אמרינן חתיכ' עצמה נעשית נבלה ורואין ההתר כאלו הוא אסור אלא כשהאיסו' מתפש' במקום שהולך ההת' אבל בכאן אין האיסו' מתפשט אלא כדי קליפה ולפיכך אין אותה קליפה אוסרת חברתה וכן כתבו בתו'. וי"מ דלא אמרינן חתיכה עצמה נעשית נבלה אלא כשהיא עומדת בפני עצמה אבל כאן שהקליפה מחוברת עם הירך אינה נעשית נבלה. ולפי זה ירך שנתבשל בו גיד הנשה דמשערינן בס' אין צריך לשער אלא בגיד בלבד או בשמנינותו למ"ד אין בגידי' בנותן טעם כמו שאכתוב ואין משערי' בכדי קליפה כי הקליפה אינה נעשית נבלה כלל לפי' זה, ולפי' התו' שכתבו שנעשית הקליפה נבלה אבל אין אוסרת חבירתה כמו שכתבתי משערין בגיד ובכדי קליפה כמו שכתבתי כי קוד' הבישול נמלחה ומליח כרותח דצלי והקליפ' סמוך לגיד נעשית נבלה. ירך שמלחה עם גיד הנשה שלה ושומנו אוסר בכדי קליפה, מניח הגיד ושומנו ומשייר כדי קליפה סמוך לו כדין ירך שניצלה בה גיד הנשה כמו שכתבתי כך פשוט.
<h2>דף צז:</h2>
גיד שנתבשל בקדרה עם הבשר משערינן בס' ואין גיד מן המנין, פירוש שצריך ס' בלא הגיד. פירוש, למאן דאמר יש בגידין בנותן טעם, ולמאן דאמר אין בגידין בנותן טעם (טעם) וכולי' משום שומנו כדלקמן כך פשוט.
<h2>דף צט:</h2>
אין בגידין בנותן טעם לפיכך גיד הנשה שנתבשל או נמלח או נצלה עם בשר התר משליכו ומותר. וכל מה שכתבתי [לעיל צ"ו ע"ב] בנתבשל או בנצלה או בנמלח משום שומנו כי בשומנו יש בנותן טעם ואוסר פשוט וכן פרש"י ורי"ף וכן עקר. ובדין התערובת [אות כ"ט] כתבתיו באר היטב. ואם אינו ניכר אינו בטל דכיון שאיסורו מתחלת בריתו הוי בריה, ודין בריה כתבתי בדין תערובת.
